מלאו פרטים ונחזור בהקדם
לכל שאלה חייגו:
03-5610933

חוקיות הרכב ועדת רכש בעירייה

בית המשפט ביטל, בפס"ד שניתן ב 31.12.06, החלטה של ועדה שהורכבה ממבקר העירייה, ראש מינהל הכספים וראש המינהל העירוני על מנת לבחון את אופן יישומן של התקנות ולהמליץ על הדרכים המועדפות ליישומן בעירייה. מליאת מועצת העיר קיבלה את המלצת הועדה ופעלה על פיה. דע עקא, המלצת הועדה התעלמה מהוראת סעיף 150א לפקודת העיריות הקובעת סיג להרכב של ועדת חובה. לאור האמור ביטל בית המשפט את החלטת הועדה וקבע כי הרכב ועדת הרכש אינו חוקי, וכי על העירייה למנות ועדה חדשה בהתאם לחוק.

היועץ המשפטי ללשכה מעלה תהיה, כיצד זה שלא צויין כלל שמבקר פנימי לא יכול להיות חבר ועדה כלשהי, הרי נטילת חלק בועדות פוגע באי תלות המבקר, ומשליך על יכולתו להיות אובייקטיבי.

יצוין כי לשכת המבקרים הפנימיים הכירה בצורך הנ"ל וקידמה ביחד עם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן תוכנית מיוחדת לתואר מוסמך במשפטים למבקרים פנימיים. לאחרונה סיימו את הלימודים תלמידי מחזור א' והלשכה פועלת בימים אלה, לאור הביקוש הרב, לקדם את מחזור ב'.

 

להלן פסק הדין:

 

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

עת"מ 001158/06


בפני:

סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף

תאריך:

31/12/2006


בעניין:

1. סיעת שינוי

2. שמעון גפסו

 

 

העותרים

 

נ ג ד

 

1. מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עילית

2. מועצת עיריית נצרת עילית

3. עיריית נצרת עילית

4. ועדת רכב ובלאי

5. סיעת נצרת עילית אחת

6. סיעת ביחד למען היהדות והמסורת

7. סיעת האיחוד הלאומי ישראל ביתנו

8. סיעת הליכוד

9. סיעת לעיר שלי באהבה

 

 

המשיבים

 

פסק דין

 

1.         זו עתירה מנהלית שבה נתבקשו הסעדים הבאים:

א.         להורות למשיבים 4-1 לגרום לכך כי הרכבה של משיבה 4, ועדת רכש ובלאי, (להלן – ועדת רכש), ימונה כחוק ע"י משיבה 2. 
 

ב.          לאסור על כינוס ועדת הרכש עד לסיום ההליכים בעתירה הנוכחית.

 

ג.         לקבוע כי החלטות ועדת הרכש, שהתקבלו מתחילת הקדנציה הנוכחית, נעדרות תוקף ונפקות משפטית ואין ליישמן.
 

2.         רקע עובדתי:

א.         עותרת 1 היא סיעה שהשתתפה בבחירות המוניציפאליות האחרונות בשנת 2003, במסגרת הבחירות לעיריית נצרת עלית. ב"כ הסיעה הוא חבר המועצה גבי בלגר. עותר 2, שמעון גפסו, נבחר לחבר המועצה מטעם סיעת הליכוד.
 
ב.         לטענת העותרים, ועדת הרכש לא פועלת כחוק, היות ולא מונתה ע"י משיבה 2 כדין.
 
ג.         עד לעת האחרונה פעלה ועדת הרכש לאישור כל התקשרויותיה ורכישותיה של העירייה עד לגובה הסכום המחויב במכרז.
 
ד.         ביום 5/12/2006 הגישו העותרים את עתירתם וכן ביקשו ליתן צו מניעה זמני האוסר על כינוסה של ועדת הרכש עד לסיום ההליכים בתיק.
 
ה.         ביום 12/12/2006 התקיים בפני דיון במעמד שני הצדדים ובמהלכו הסכימה ב"כ משיבים 4-1, עו"ד אולגה גורדון, להצעת בית המשפט להפסיק את הדיון על מנת לאפשר למשיבים 4-1 לבדוק את עצמם בעניין הטענות המועלות בעתירה ולתקן את הדרוש תיקון.
 
ו.          ביום 27/12/2006 התקיים בפני דיון לגוף העתירה והסתבר כי ביום 24/12/2006 התקיימה ישיבת מועצת העירייה וזו אישרה את הרכבה של ועדת הרכש (בתואם להרכב ועדת תמיכות שנקבעה כוועדה מקצועית): מנכ"ל, יועץ משפטי, גזבר ובעלי תפקידים – מהנדס העיר, סגן ראש מינהל טכני, מנהלת אגף הרווחה, מנהל אגף חינוך, מרכז הועדה הוא מנהל הרכש.
 
התפתחות זו לא הביאה למחיקת העתירה היות ובין העותרים לבין המשיבים 4-1 נותרה מחלוקת עקרונית לגבי מהותה של ועדת הרכש והרכבה.
 

3.         אלה בתמצית נימוקי העתירה:

א.         ועדת הרכש צריכה להיבחר על-פי אמות המידה של פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") ובפרט בהתאם להוראת סעיף 150 א' לפקודת העיריות.
 
ב.         כל החלטות של ועדת הרכש, מתחילת הקדנציה הנוכחית, הן בלתי חוקיות, בטלות מעיקרן ואין לאשרן. משיבים 4-1 חרגו מסמכותם לעניין החלטות שהתקבלו בועדת הרכש מבלי שזו מונתה כדין.
 
ג.         ועדת הרכש לא מונתה כחוק וזאת עקב שיקולים פסולים ובלתי חוקיים ובניגוד לעקרונות של המשפט המנהלי.
 

4.         משיבות 9-5 לא הביעו את עמדתן ביחס לסעדים שהתבקשו בעתירה.

משיבים 4-1 התנגדו למתן הסעדים המבוקשים בעתירה וזאת בעיקר מהנימוקים הבאים:
א.         דין הבקשה להידחות על הסף עקב השיהוי הרב בהגשתה. לשיטתם של העותרים, הפגם בהרכבה של ועדת הרכש קיים עוד משנת 2003. במצב דברים זה, מוגשת העתירה בשיהוי ניכר של מספר שנים.
 
ב.         דרישת העותרים, כי בית המשפט יעמיד עצמו במקום הרשות המקומית ויתערב בהחלטות הרשות וישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה עומד בניגוד להלכה הפסוקה, לפיה לא יתערב בית המשפט בהחלטות הרשות אלא במקרים קיצוניים של החלטה החורגת ממתחם הסבירות בלבד.
 
ג.         העותרים לא הצביעו על פגם כלשהו ביחס להרכבה של ועדת הרכש וכן בהחלטות שניתנו על-ידה. לפיכך, אין כל מקום לדרישה להתערבותו של בית המשפט בהחלטות ועדת הרכש.
 

5.         דיון

א.         טענה מקדמית – שיהוי:

משיבים 4-1 טוענים, כאמור לעיל, כי העתירה נגועה בשיהוי ניכר וכי מן הטעם
הזה דינה להידחות. האם אכן לוקה העתירה בשיהוי?
 

בית המשפט העליון העמיד את מבחן השיהוי על שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. בעע"מ 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חוף השרון ואח', פ"ד נח(6) 728, בעמ' 734-733 נקבע:
 

"השיהוי הסובייקטיבי עניינו אופן ההתנהגות של העותרים והשאלה אם חלוף הזמן מלמד שוויתרו על זכויותיהם. השיהוי האובייקטיבי עניינו שינוי המצב לרעה ופגיעה באינטרסים ראויים – של הרשות המינהלית, או של צדדים שלישיים – שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. חומרת הפגיעה בשלטון החוק עניינה הפגיעה בחוק, או בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי שהוא נושא העתירה (ראו: בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית גת [1], בעמ' 695-694; בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה [2], בעמ' 642-640; בג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים [3], בעמ' 204-201; עע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה נ' החברה להגנת הטבע [4], בעמ' 679-678)".
 

על היחס בין שלושה יסודות אלה נאמר בעע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חיפה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 673, בעמ' 679:
 

"היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על-פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל אפוא בית-המשפט מערכת איזונים שעל-פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד, או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק..."
 

ב.         האם במקרה שלפנינו מתקיימים שלושת היסודות שעל-פיהם נבחן השיהוי?

 

באשר ליסוד הסובייקטיבי, טענו העותרים, כי הם כלל לא השתהו בהגשת עתירתם. אין בידי לקבל טענה זאת. הפגם הנטען בהרכבה של ועדת הרכש היה ידוע לעותרים במשך שנים והם לא טרחו להגיש עתירה זאת אלא בסמוך לסיום שנת 2006. אינני רואה צורך להיכנס לשאלה מדוע בחרו העותרים להגיש עתירה זאת דווקא במועד הנ"ל, אך מכל מקום תקופה כה ארוכה של שיהוי בהגשת העתירה יש בה כדי להצביע על חלוף זמן ניכר מאז נולדה העילה המשמשת יסוד לעתירה.
 

ג.         על אף שמתקיים היסוד הסובייקטיבי של השיהוי, לא די בו, כאמור לעיל, כדי להכריע בשאלה אם לוקה העתירה בשיהוי. חלוף הזמן מאז נולדה העילה המשמשת יסוד לעתירה ועד להגשתה – אין בו כשלעצמו בלבד, כדי להוות שיהוי, המצדיק תמיד את דחיית העתירה.
 
נפסק לא אחת, כי לא חלוף הזמן כשלעצמו בלבד משמש יסוד לדחיית עתירה שהוגשה באיחור, אלא גם העובדה כי בשל חלוף הזמן עלולים להיפגע אינטרסים הראויים להגנה. כלומר, הרכיב החשוב יותר בבחינת טענת השיהוי הוא הרכיב האובייקטיבי הנוגע לתוצאה שנגרמה עקב השיהוי הסובייקטיבי.
 

בבחינת האינטרסים הראויים להגנה כתבה כב' השופטת ד' בייניש (הנשיאה כיום) בבג"צ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים ואח' נג(1) 193, בעמ' 202 (להלן – פסק-דין אמקור) כדלהלן:
 

"על פי הגישה שהסתמנה לאחרונה בפסיקתנו, אין טענת השיהוי נשענת בעקרה על מידת תום ליבן וטיב התנהגותן של העותרות אלא על מידת הפגיעה באינטרסים של העותרות אל מול הנזק הצפוי לאינטרסים אחרים כתוצאה משיהוי בהגשת העתירה. האיזון הראוי בין הפגיעות הצפויות לכל אחד מבעלי הדין כתוצאה מקבלת העתירה, או דחייתה יכריע את גורל הטענה (ראו בג"צ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה [4]; בג"צ 2632/94 דגניה א', אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שר החקלאות [5]; בג"צ 816/98 רווח נ' השר לענייני דתות [6])".
 

יוצא אפוא שגם אם העותרים שלפנינו השתהו בהגשת עתירתם מחמת תום לב עדיין יש לערוך איזון בין הנזק הנטען על-ידי העותרים אל מול הנזק הצפוי לרשות מנהלית ולצדדים שלישיים. כאן יש לומר כי בין האינטרסים של העירייה הראויים לשמירה יש להדגיש את הצורך בהמשך עבודתה השוטפת של ועדת הרכש, אישור התקשרויות עם ספקים ונותני שירותים, במיוחד בסוף שנת הכספים. אי לכך, באיזון הכולל נוטה הכף לטובת אינטרס ההסתמכות של העירייה ושל צדדים שלישיים אחרים העלולים להיפגע מהגשת העתירה בשיהוי כה רב, כאמור לעיל. יוצא אפוא כי העתירה לוקה גם בשיהוי אובייקטיבי.
 

ד.         באשר לשאלת פגיעתו של המעשה המנהלי בעקרון שלטון החוק, נקבע בבג"צ 2285/93 נחום נ' גיורא לב, ראש עיריית פתח תקווה ואח', פ"ד מ"ח(5), 630, בעמ' 642:
 

"גם כאשר עתירה לוקה בשיהוי ומבחינת האינטרסים המעורבים בעניין יש מקום לדחות את העתירה, עדיין עשוי בית המשפט לדון בעתירה ולהכריע בה לגוף העניין, כדי להגן על שלטון החוק שהרי אפשר שדחיית העתירה בשל שיהוי תשאיר בתוקפה החלטה מנהלית שאינה כדין ואם פגיעתה של החלטה זאת בעקרון של שלטון החוק רעה וקשה, עשוי העיקרון של שלטון החוק, הדורש ביטול ההחלטה, לגבור על כל אינטרס אחר...".
 

ועוד על מידת הפגיעה בשלטון החוק, קבעה כב' השופטת ד' בייניש בפסק-דין אמקור, בעמ' 202:
 

"בגדר השיקולים שייבחנו לעניין דחיית עתירה מחמת שיהוי, יביא בית המשפט גם את השיקול של מידת הפגיעה בעקרונות שלטון החוק. ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, ואין בקרבנו עוררין עליה, הינה כי פגיעה חמורה בעקרון החוקיות יש בה בנסיבות מסוימות כדי להטות את הכף ולהביא לקבלת העתירה על אף השיהוי שבהגשתה".
 

לעניין זה רק אדגיש כאן (ארחיב בנושא הזה בהמשך פסק הדין) כי החלטת מועצת העירייה לאשר את הרכב ועדת הרכש כוועדה מקצועית בלבד, נגועה בטעות משפטית היורדת לשורש העניין והיא נבעה ככל הנראה מפרשנות משפטית מוטעת ויש בכך כדי לראות את מעשה המנהלי הנ"ל בגדר "פגיעה מהותית" בשלטון החוק.
 

סיכומו של דבר, נראה לי, כי בבחינת היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי, על-פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבות המקרה שלפנינו, נוטה הכף לעבר העותרים ויש לדון בעתירה על אף השיהוי הרב בהגשתה.
 

וכעת אדון בעתירה לגופה.

 

ה.         השאלה העיקרית והמרכזית שדורשת הכרעה בעתירה שבפנינו היא האם מינוי הרכב ועדת הרכש נעשה כדין?
 

תקנות העיריות (הסדר רכישות, ניהול מחסנים, רישום וניהול טובין), התשנ"ח-1998 (להלן – התקנות) הגדירו את ועדת הרכש כ"ועדה שמינתה מועצת העירייה לפי תקנה 5 לאשר ביצוע רכישות לעירייה, רישומן וגריעתן". תקנה 5 לתקנות הסמיכה את מועצת העירייה למנות מנהל רכש ואספקה וכן את ועדת הרכש עצמה.
 

ביום 17/1/1999 מונתה בעירייה ועדה שהורכבה ממבקר העירייה, ראש מינהל הכספים וראש המינהל העירוני על מנת לבחון את אופן יישומן של התקנות ולהמליץ על הדרכים המועדפות ליישומן בעירייה. ביום 17/9/2000 הגישה הועדה את המלצותיה כאמור, לרבות התייחסות ביחס להרכבה של ועדת הרכש. בהתאם להמלצות הנ"ל, הרכבה של ועדת הרכש נקבע על בסיס מקצועי כדלהלן:
(א)       נבחר ציבור המועסק בשכר בעירייה – יו"ר.
(ב)       גזבר – מ"מ היו"ר בעת היעדרו.
(ג)        ראשי מינהלים העירייה, או מי שהוסמך על-ידם – חברי מליאה.
(ד)        מנהל הרכש – מזכיר הועדה.
 

מועצת העירייה, בישיבתה מיום 1/11/2000 אישרה את הנוהל בנוגע ליישום התקנות הנ"ל לרבות הרכבה של ועדת הרכש. מאז ועד לעת האחרונה פעלה ועדת הרכש לאישור כל התקשרויותיה ורכישותיה של העירייה עד לגובה הסכום המחויב במכרז.
 
בעקבות הגשת העתירה שלפנינו, אישרה מועצת העירייה ביום 24/12/2006 את הרכבה של ועדת הרכש, שפועלת בקדנציה הנוכחית, והרכבה תואם להרכב ועדת תמיכות שנקבעה כוועדה מקצועית, כאמור לעיל.
 

ו.          משיבים 4-1 העלו בפני טענה, לפיה דרישת העותרים כי בית המשפט יעמיד עצמו במקום מועצת העירייה ויתערב בהחלטתה לאשר הרכב ועדת הרכש, עומדת בניגוד להלכה הפסוקה. אכן, ער אני לכך כי לא יתערב בית המשפט בהחלטות הרשות אלא במקרים של החלטה החורגת ממתחם הסבירות. יחד עם זאת, נראה לי כי במקרה שבפנינו, יש מקום להתערב בהחלטת מועצת העירייה, היות והחלטתה נגועה בטעות היורדת לשורש העניין והיא נבעה ככל הנראה מפרשנות בלתי נכונה.
 
החלטתה לאשר הרכב ועדת הרכש כוועדה מקצועית בלבד אינה יכולה לעמוד. במה דברים אמורים?
 

נושא הקמתן והרכבן של ועדות המועצה מוסדר בסעיפים 156-147 לפקודת העיריות. סעיפים 149 יא' – 147 לפקודת העיריות מונים רשימה סגורה של ועדות כלליות וביניהן ועדת מכרזים, ועדת חינוך ועוד. יודגש, כי מדובר בועדות חובה, שהקמתן אינו נתון לשיקול דעת המועצה.
 
לעומת זאת, סעיף 150 לפקודת העיריות מסמיך את המועצה ומאפשר לה לבחור ועדות קבועות, או ארעיות, שתפקידן לייעץ למועצה בעניינים מסוימים. כלומר, סעיף 150 מתייחס לועדות רשות, היות והקמתן נתונה לשיקול דעת המועצה.
 
סעיף 150 א' לפקודת העיריות עוסק בהרכב הסיעתי של ועדות החובה שהוקמו על-פי פקודת העיריות וזה לשונו:
 

"(א) ההרכב הסיעתי של חברי מועצה, בכל אחת מועדות החובה לפי פקודה זו, יהיה תואם ככל שניתן את ההרכב הסיעתי של המועצה ובלבד שבכל ועדת חובה יהיה נציג אחד לפחות מהאופוזיציה; לעניין סעיף זה, "נציג אחד לפחות מהאופוזיציה" - מי שמתקיימים בסיעתו הוראות פסקה 149ג(ג)(1).
(ב) (1) סיעה הזכאית למנות חבר מטעמה בועדת חובה לפי פקודה זו, או לפי כל דין (להלן - סיעה זכאית), רשאית למנות לוועדה חבר מועצה מכל סיעה אחרת, וזאת אף אם עקב מינויו לא תתקיים הוראה מהוראות סעיף קטן (א).
(2) מינוי חבר מועצה מסיעה אחרת בועדת חובה לפי סעיף קטן (ב), אינו מקנה לסיעה האחרת סמכות למנות ממלא מקום קבוע, כאמור בסעיף קטן (ג).
(ג) סיעה זכאית רשאית למנות ממלא מקום קבוע מטעמה בלבד לכל אחד מנציגיה בועדת החובה כאמור", (ההדגשות שלי - א'.א').
 

ז.          ועדת הרכש איננה נמנית על אותה רשימה סגורה של ועדות החובה, ששמותיהן פורטו בפקודת העיריות. הקמת ועדת הרכש מוסדר, כפי שנאמר כבר לעיל, בתקנות העיריות (הסדר רכישות, ניהול מחסנים, רישום וניהול טובין), התשנ"ח-1998. היות והקמתה של ועדת הרכש מוסדר בחקיקה, שמטילה חובה על המועצה להקימה, אזי מדובר כאן בועדת חובה. נראה לי, כי הקמתן של ועדות חובה לא מוסדר רק ע"י פקודת העיריות, אלא גם באמצעות דברי חקיקה אחרים, כגון התקנות על-פיהן מוקמת ועדת רכש. בתקנות הנ"ל לא נאמר דבר בנוגע להרכבה של ועדת הרכש. כאן גם המקום לציין כי בתקנות העיריות (הסדר קניות וניהול מחסנים), התשי"ט-1958, אלה התקנות שקדמו לתקנות העיריות (הסדר רכישות, ניהול מחסנים, רישום וניהול טובין), התשנ"ח-1998, נקבע במפורש שעל המועצה למנות ועדת קניות מבין חבריה, או עובדיה, אך התקנות הישנות בוטלו בשנת 1998 ע"י התקנות החדשות הנ"ל וכעת יוצא אפוא, כי הרכבה של ועדת הרכש לא הוסדר בתקנות אלה ונותר בגדר לאקונה.
 

משנמצאה לאקונה בדבר חקיקה, הרי שעפ"י סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם- 1980, יש לפעול כדלהלן:
 

"ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
 

לפיכך, נראה לי כי במקרה שבפנינו, יש לפעול על דרך ההיקש ולקבוע כי ועדת הרכש צריכה להיבחר על-פי אמות המידה של פקודת העיריות בהתאם לסעיף 150 א' לפקודה העיריות שדן בהרכב הסיעתי של ועדות החובה שהוקמו על-פי פקודת העיריות.
 

באשר לסוגיית ההיקש כיסוד ראשוני להשלמת החוק, יפים דברים שנאמרו ע"י הנשיא (בדימוס) א' ברק:
 

"השלמת החסר נעשית, בראש ובראשונה, על ידי היקש. בכך בא לידי ביטוי עיקרון השיוויון, לפיו מצבים דומים צריכים לקבל פתרון דומה. בכך בא לידי ביטוי עיקרון ההרמוניה, לפיו התוספת לטקסט היא הרמונית וקוהרנטית למבנה הפנימי של הטקסט" (ראה ע"א 3622/96 אברהם חכם ואח' נ' קופת חולים "מכבי", פ"ד נב(2) 638, בעמ' 650).
 

ח.         מהו הרציונאל העומד מאחורי החלטתי להחיל על הרכבה ועדת הרכש הוראות סעיף 150 א' לפקודת העיריות?
 
ראשית, כפי שנאמר לעיל, הסעיף הנ"ל דן בהרכב הסיעתי של ועדת החובה שהוקמו על-פי פקודת העיריות. נראה לי כי אין לעשות אבחנה כלשהי לעניין זה בין ועדות חובה שהוקמו לפי פקודת העיריות לבין ועדת הרכש, שהיא ועדת חובה המוקמת על-פי התקנות שהותקנו מכוח פקודת העיריות עצמה.
 
שנית, החלת סעיף 150 א' לפקודת העיריות על הרכבה של ועדת הרכש, מאפשרת לחברי האופוזיציה ליטול חלק בפעילותה ולגרום לשקיפות הנעשה בה. ועדת רכש פועלת רק בתור ועדת מקצועית, הרי היא אינה מחויבת בחובת דיווח לחברי האופוזיציה ובכך אין הם יכולים לדעת על המתרחש בה ועל אופן קבלות ההחלטות שם. סעיף 150 א' הנ"ל נועד, בין היתר, להתמודד דווקא עם המצבים כגון אלה.
 
שלישית, לא ניתן לאמץ את הדרך הפרשנית שבעקבותיה הלכו חברי מועצת העירייה, לפיה הם סברו כי הרכבה של ועדת הרכש יהיה על בסיס מקצועי בלבד ותואם להרכב ועדת התמיכות שנקבעה כוועדה מקצועית. ועדת רכש היא ועדת חובה שהקמתה מוסדרת בחקיקה. לעומת זאת, הקמת ועדת תמיכות לא מוסדרת בדבר חקיקה והשוואה זו איננה נכונה.
 

במקרה שלפנינו, וועדת הרכש בהרכבה הנוכחי לא נבחרה בהתאם להוראת סעיף 150 א' לפקודה העיריות ולפיכך, מינוי חברי ועדת הרכש לא נעשה כדין.
 

ט.         לאחר שקבעתי כי מינוי חברי ועדת הרכש לא נעשה כדין, עולה השאלה הנוספת שדורשת הכרעה בעתירה שבפנינו והיא האם אי-חוקיות במינוי הרכב ועדת הרכש עלול לפגוע בהחלטותיה של ועדת הרכש שהתקבלו במהלך השנים שבהם פעלה ועדת הרכש בהרכבה הנוכחי?
 
יש לזכור כי אחד הסעדים שביקשו העותרים הוא לקבוע כי החלטות ועדת הרכש, שהתקבלו מתחילת הקדנציה הנוכחית, נעדרות תוקף ונפקות משפטית ואין ליישמן.

נראה לי כי בנסיבות המקרה שבפנינו, לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש ע"י העותרים. יש לזכור כי מאחורי החלטות של ועדת הרכש מצויים צדדים שלישיים, שקיבלו תמורה בעד שירותים, או מוצרים שסופקו על-ידם. אותם צדדים שלישיים לא צורפו כמשיבים לעתירה ובמצב דברים זה קבלת עמדתם של עותרים, משמע פגיעה קשה ובלתי מידתית באותם צדדים שלישיים. זאת ועוד, השבת התמורה ששולמה לאותם צדדים שלישיים ובטול כל הרכישות שנעשו תביא לידי אנדלרמוסיה ותטיל נטל בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת על הקופה הציבורית.
 
נושא זה צריך למצוא את פתרונו, בהליך אחר שבו כל הצדדים הנוגעים, הם בעלי דין.
 
 תטיל נטל בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת על הקופה הציבורית ואין לאשר זאת.
 

6.         לאור כל האמור לעיל, אני מקבל חלקית את העתירה ומצווה כדלקמן:

 

א.         על משיבה 2 למנות הרכב חדש של ועדת הרכש בהתאם להוראות סעיף 150 א' לפקודת העיריות. לא למותר להדגיש, כי הרכב ועדת הרכש יכול להיות גם על בסיס מקצועי ובלבד שישמרו הוראות סעיף 150 א' לפקודת העיריות.
 

ב.         ניתן בזה צו האוסר על איסור כינוס ישיבה של ועדת הרכש בהרכבה הנוכחי עד  שימונה הרכב חדש בהתאם לאמור בסעיף 6(א) שלעיל.
 

7.         אני מחייב את משיבים 4-1 לשלם לכל אחד מן העותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום ולא יאוחר מיום 1.2.07 שאם לא כן ישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום.
 

8.         המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום י' בטבת, תשס"ז (31 דצמבר 2006) במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים


5129371

 

אהרן אמינוף 54678313-1158/06

54678313

סגן הנשיא, אהרן אמינוף - שופט

אנחנו פה בשבילך, פנה אלינו והודעתך תופנה לגורמים המתאימים בלשכה

loading
בר כוכבא 23, בני ברק (קומה 5)
03-5610933
03-5614908
office@oia.org.il
http://www.oia.org.il